טיפול בהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות: מה זה אטנט?

כהורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, ההתלבטות לגבי טיפול תרופתי היא אחת ההחלטות המורכבות שתידרשו לקבל. אטנט היא אפשרות טיפולית משמעותית שחשוב להכיר לעומק. בניגוד למיתוסים הנפוצים, תרופה זו אינה "מרדימה" את הילד, אלא מסייעת למוחו לפעול באופן מאוזן יותר. מהו בדיוק מנגנון הפעולה של אטנט? מתי היא מתאימה לילד שלכם? ומה חשוב לדעת על היתרונות והאתגרים שלה? בואו נתחיל!

מה זה אטנט? הכירו את התרופה

אטנט היא תרופה המשמשת בעיקר לטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) אצל ילדים ומבוגרים. זוהי תרופה מקבוצת הסטימולנטים, המכילה תערובת של מלחי אמפטמין שפועלים על מערכת העצבים המרכזית. בניגוד לתפיסה המוטעית, אטנט אינה "מרגיעה" אלא דווקא ממריצה את המוח באופן ממוקד, מה שמאפשר שיפור ביכולת הריכוז והקשב. לאחר אבחון מתאים, אטנט יכולה להיות חלק מתוכנית טיפולית כוללת להפרעת קשב, שלרוב משלבת גם התערבויות התנהגותיות ופסיכולוגיות.

השם המסחרי והקשר לאדרל

חשוב לדעת שאטנט היא למעשה השם המסחרי בישראל של התרופה המוכרת בארצות הברית ובמדינות רבות אחרות בשם אדרל (Adderall). מדובר באותה תרופה בדיוק – עם אותם מרכיבים פעילים, אך תחת שמות מסחריים שונים. כך שאם נתקלת במידע על אדרל באינטרנט או בספרות מקצועית, הוא רלוונטי גם לאטנט. התרופה מיוצרת באמצעות חברת טבע הישראלית, אך מסיבות מסחריות, היא שווקה תחת שמות שונים בשווקים שונים בעולם.

מקומה של התרופה בטיפול בהפרעות קשב

בישראל, אטנט הוכנסה לסל הבריאות בשנת 2016 והיא אלטרנטיבה חשובה לתרופות אחרות כמו ריטלין (מתילפנידאט). במערכת הבריאות הישראלית, התרופה אטנט משמשת בעיקר כקו טיפול שני, לאחר שנוסו תחילה תרופות על בסיס מתילפנידאט. היא מציעה פתרון במיוחד למטופלים שלא הגיבו היטב לריטלין או שסבלו מתופעות לוואי משמעותיות. בעוד שטיפול תרופתי אינו הפתרון היחיד להפרעות קשב, הוא חלק חשוב בגישה רב מערכתית שכוללת גם טיפול פסיכולוגי, הדרכת הורים, תזונה להפרעת קשב והתאמות בסביבת הלימודים או העבודה.

הגדרה ופעילות רפואית של אטנט

מבחינה רפואית, אטנט היא תערובת של מלחי אמפטמין שמשוּוקת בטבליות בשחרור רגיל או בשחרור מושהה (אטנט XR). הרכב התרופה נועד לספק שילוב מאוזן של חומרים פעילים שמשפרים את הריכוז ומפחיתים אימפולסיביות והיפראקטיביות.

החומרים הפעילים בתרופה

אטנט מכילה ארבעה מלחי אמפטמין שונים: אמפטמין אספרטט מונוהידראט, אמפטמין סולפאט, דקסטרואמפטמין סקרינאט ודקסטרואמפטמין סולפאט. שילוב זה כולל תרכובות דקסטרו (D-amphetamine) ולבו (L-amphetamine) ביחס של 3:1, המאפשר פעילות יציבה ומאוזנת יותר מאשר אמפטמין בודד. היתרון בשילוב זה הוא שכל אחד מהחומרים משתחרר בקצב שונה, מה שמייצר השפעה ארוכה ויציבה יותר.

השייכות למשפחת האמפטמינים

אטנט שייכת למשפחת האמפטמינים, חומרים בעלי פעילות ממריצה על מערכת העצבים המרכזית. בניגוד לדעה הרווחת, אמפטמינים בשימוש מבוקר ובמינון מתאים משמשים כתרופות יעילות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז כבר עשרות שנים עם פרופיל בטיחות מוכח כאשר הם נלקחים בהתאם להוראות רפואיות. חשוב להבדיל בין השימוש הרפואי המבוקר באמפטמינים לבין שימוש לא חוקי או לא מבוקר בחומרים דומים. אטנט ניתנת במרשם רופא בלבד ויש לקחת אותה בדיוק לפי ההנחיות.

מנגנון הפעולה במוח

אטנט פועלת על מערכת העצבים המרכזית בשלוש דרכים עיקריות שהן:

• הגברת שחרור נוירוטרנסמיטרים – בעיקר דופמין ונוראדרנלין מתאי עצב.
• עיכוב ספיגה מחדש של נוירוטרנסמיטרים אלה, מה שמגביר את ריכוזם במרווח הסינפטי (המרחב בין תאי העצב).
• עיכוב פעילות האנזים מונואמין אוקסידאז – האחראי על פירוק נוירוטרנסמיטרים.

התוצאה של פעולות אלו היא הגברת זמינות הדופמין והנוראדרנלין במוח, מה שמוביל לשיפור הקשב, הריכוז והיכולת לווסת התנהגות. אצל אנשים עם ADHD, מאמינים שיש רמות נמוכות מדי של נוירוטרנסמיטרים אלה באזורים מסוימים במוח, ואטנט עוזרת לאזן את המצב.

למה מיועדת התרופה אטנט?

אטנט מאושרת בעיקר לטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD), אך יש לה גם שימושים נוספים. הינה המצבים העיקריים שבהם היא יכולה לסייע.

טיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD)

השימוש העיקרי של אטנט הוא לטיפול בהפרעת קשב וריכוז, שמאופיינת בסימפטומים של הפרעת קשב כמו קושי בארגון משימות ופעילויות. במצבים אלה, אטנט עוזרת לשפר את היכולת להתמקד במשימות, לסיים אותן ולנהל טוב יותר את הזמן והמשאבים. אטנט מסייעת למטופלים להתמודד עם אתגרים יומיומיים כמו למידה בבית הספר או באוניברסיטה, ביצוע משימות בעבודה וניהול מטלות הבית. היא עוזרת גם בשיפור ההישגים הלימודיים או התעסוקתיים וגם באיכות החיים הכללית.

היפראקטיביות ואימפולסיביות

מעבר לקשיי הקשב והריכוז, אטנט יעילה גם בטיפול בהיבטים נוספים של ADHD – היפראקטיביות ואימפולסיביות. אנשים הסובלים מהיפראקטיביות מתקשים לשבת במקום אחד לאורך זמן, נוטים לפעילות יתר ולתחושת חוסר מנוחה פנימית. אימפולסיביות מתבטאת בקושי לחכות לתור, הפרעה לאחרים ונטייה לפעול לפני מחשבה. אטנט מסייעת בוויסות של תסמינים אלה באמצעות השפעה על מערכות במוח שאחראיות על בקרת התנהגות. היא עוזרת להפחית תנועתיות יתר, לשפר את היכולת להמתין בסבלנות ולשקול פעולות לפני ביצוען.

שימושים נוספים כמו נרקולפסיה

מעבר לטיפול ב-ADHD, אטנט משמשת לעיתים גם לטיפול בנרקולפסיה – הפרעת שינה המאופיינת בהתקפי שינה פתאומיים במהלך היום. במקרה זה, הפעילות הממריצה של אטנט מסייעת בשמירה על ערנות ומניעת התקפי שינה. במקרים מסוימים, תחת פיקוח רפואי קפדני, יש שימושים נוספים כגון סיוע במצבים של עייפות כרונית או כטיפול משלים במקרים מסוימים של דיכאון עמיד לטיפולים מקובלים. יש להדגיש שאלו שימושים שאינם בהתוויה הרשמית של התרופה ונעשים רק בהמלצת רופא מומחה ובנסיבות מיוחדות.

למי מיועדת התרופה?

אטנט מאושרת לשימוש במגוון קבוצות גיל, אך ישנם קריטריונים וגורמים שיש להביא בחשבון בקביעת התאמתה למטופל ספציפי.

קריטריונים לקבלת טיפול

הקריטריון הראשוני והחשוב ביותר לטיפול באטנט הוא אבחון רשמי של הפרעת קשב וריכוז. האבחון צריך להיעשות באמצעות איש מקצוע מוסמך – פסיכיאטר, נוירולוג או רופא המתמחה בהפרעות קשב. בישראל, אבחון זה הוא תנאי לקבלת מרשם לתרופה. בנוסף לאבחנה ברורה, הרופא המטפל יבחן  את הדברים הבאים:

• חומרת התסמינים: האם הקשיים משמעותיים דיים להצדיק טיפול תרופתי?
• פגיעה בתפקוד: באיזו מידה הפרעת הקשב משפיעה על התפקוד בלימודים, בעבודה, ביחסים חברתיים או במשפחה?
• ניסיונות טיפול קודמים: האם נוסו תרופות אחרות (כמו ריטלין) ללא הצלחה מספקת או עם תופעות לוואי משמעותיות?
• מצב בריאותי כללי: האם יש מצבים רפואיים אחרים שיכולים להשפיע על התגובה לטיפול או להיות התווית נגד?

גילאי יעד – ילדים ומבוגרים

אטנט מאושרת לשימוש בילדים מגיל 6 ומעלה, מתבגרים ומבוגרים. עם זאת, הינה שיקולים ייחודיים לכל קבוצת גיל:

• ילדים (6 עד 12 שנים): בקבוצת גיל זו, אטנט לרוב ניתנת כקו טיפול שני, לאחר ניסיון בתרופות על בסיס מתילפנידאט (כמו ריטלין). ילדים בגילאים אלה דורשים מעקב צמוד יותר אחר התפתחות הגוף (גובה ומשקל) ותופעות לוואי אפשריות.
• מתבגרים (13 עד 17 שנים): בגיל ההתבגרות, השיקולים הם גם היכולת לקחת אחריות על נטילת התרופה ואת ההשפעות האפשריות על מצב הרוח והתפתחות רגשית חברתית.
• מבוגרים (18 ומעלה): אצל מבוגרים, התרופה יכולה לסייע גם במקרים של ADHD שלא אובחן בילדות או שהתסמינים שלו השתנו עם הגיל. שיקולים נוספים הם השפעות על לחץ דם, קצב לב וכן אינטראקציות עם תרופות אחרות שהמטופל עשוי ליטול.

חשוב לציין שבישראל, אטנט נכללת בסל הבריאות לילדים, אך מבוגרים עשויים להידרש לממן אותה באופן פרטי או דרך ביטוחים משלימים, מה שיכול להשפיע על נגישותה.

אופן נטילת התרופה והמינונים

נטילה נכונה של אטנט חיונית להשגת התועלת המרבית מהטיפול תוך מזעור תופעות הלוואי. המינון ואופן הנטילה מותאמים אישית לכל מטופל בהתאם לגילו, משקלו, חומרת התסמינים ותגובתו לתרופה.

דרכי נטילה וזמני מינון

אטנט מגיעה בצורת טבליות במינונים שונים (5 מ"ג, 10 מ"ג, 20 מ"ג ו-30 מ"ג), ויש שתי צורות עיקריות של התרופה:

• אטנט רגיל (שחרור מיידי): התרופה נספגת ומתחילה לפעול במהירות יחסית עם השפעה שנמשכת כ-4 עד 6 שעות. מטופלים הנוטלים את הגרסה הזו עשויים להזדקק למנה נוספת במהלך היום.
• אטנט XR (שחרור ממושך): צורה זו משחררת את החומר הפעיל בהדרגה, מה שמאפשר השפעה ממושכת יותר של כ-10 עד 12 שעות ומייתר את הצורך בנטילת מנה נוספת במהלך היום.

הינה הוראות הנטילה הבסיסיות:

• יש ליטול את התרופה בבוקר עם או בלי אוכל.
• חשוב לא לקחת את התרופה בשעות מאוחרות של היום כדי למנוע הפרעות בשינה.
• את טבליות אטנט XR (שחרור ממושך) ניתן לבלוע בשלמותן או לפתוח את הכמוסה ולפזר את התוכן על מזון רך.
• יש לשמור על זמני נטילה קבועים כדי לשמור על רמה יציבה של התרופה בדם.

משך השפעה והתחלת הפעילות

ההשפעה של אטנט מתחילה בדרך כלל תוך חצי שעה עד שעה מרגע הנטילה. בניגוד לתרופות אחרות ל-ADHD, אטנט אינה מצריכה תקופת הסתגלות ומשפיעה כבר מהמנה הראשונה. משך ההשפעה משתנה בהתאם לסוג התרופה:

• אטנט רגיל (שחרור מיידי): ההשפעה נמשכת בין 4 ל-6 שעות, כשיש "ירידה" בסוף תקופת ההשפעה, כאשר התסמינים עלולים לחזור ואף להתעצם זמנית.
• אטנט XR (שחרור ממושך): פועלת לאורך 10 עד 12 שעות עם עלייה הדרגתית בהשפעה בשעות הראשונות, יציבות במהלך היום וירידה הדרגתית בערב. הירידה בסוף היום עשויה להיות עדינה יותר מאשר בגרסת השחרור המיידי.

התאמת מינון אישית

התאמת המינון היא תהליך אישי המבוסס על ניסוי והתאמה. הרופא המטפל יתחיל בדרך כלל במינון נמוך ויעלה אותו בהדרגה עד להשגת האיזון האופטימלי בין היעילות הטיפולית לבין תופעות הלוואי. המינונים ההתחלתיים הטיפוסיים:

• ילדים (6 עד 12): מתחילים לרוב ב-5 מ"ג פעם או פעמיים ביום עם אפשרות להעלאה הדרגתית עד 30 מ"ג ליום.
• מתבגרים (13 עד 17): המינון ההתחלתי הוא לרוב 10 מ"ג ליום עם אפשרות להעלות עד 40 מ"ג ליום.
• מבוגרים: המינון ההתחלתי הוא לרוב 5 או 10 מ"ג עם אפשרות להעלאה הדרגתית. המינון המרבי המקובל הוא 60 מ"ג ליום, אך ברוב המקרים לא עולים על 40 מ"ג ליום.

ההבדל בין אטנט לתרופות אחרות

בעולם הטיפול בהפרעות קשב וריכוז, קיימות מספר תרופות מרכזיות, כאשר אטנט וריטלין הן מהנפוצות ביותר. הבנת ההבדלים ביניהן חיונית לבחירת הטיפול המתאים ביותר.

אטנט מול ריטלין

ריטלין (מתילפנידאט) ואטנט (אמפטמין) הן שתי תרופות סטימולנטיות המשמשות לטיפול ב-ADHD, אך הן נבדלות בכמה היבטים מרכזיים:

• החומר הפעיל: ריטלין מבוסס על מתילפנידאט, בעוד אטנט מכילה תערובת של מלחי אמפטמין. מדובר בשתי משפחות כימיות שונות של חומרים ממריצים.
• מהירות הפעולה: ריטלין בדרך כלל מתחיל לפעול מעט מהר יותר מאטנט (20 עד 30 דקות לעומת 30 עד 60 דקות).
• משך ההשפעה: אטנט רגיל בדרך כלל פועלת לזמן ארוך יותר מריטלין רגיל (4 עד 6 שעות לעומת 3 או 4 שעות). גם בגרסאות ארוכות הטווח, אטנט XR לרוב מספקת כיסוי מעט ארוך יותר מריטלין LA או קונצרטה.
• פרופיל תופעות הלוואי: אפילו שהתרופות חולקות תופעות לוואי דומות, ישנם הבדלים מסוימים – למשל, אטנט נוטה לגרום ליותר בעיות שינה ואובדן תיאבון, בעוד ריטלין עשוי לגרום ליותר כאבי ראש וכאבי בטן.

הבדלים במנגנון הפעולה

על אף ששתי התרופות הן סטימולנטים המשפיעים על אותם נוירוטרנסמיטרים (דופמין ונוראדרנלין), הן עושות זאת בדרכים שונות במקצת:

• ריטלין (מתילפנידאט): פועל בעיקר באמצעות חסימת הספיגה מחדש של דופמין ונוראדרנלין, כך שהם נשארים זמן רב יותר במרווח הסינפטי. הוא משפיע בעיקר על מערכת הדופמין עם השפעה מתונה יותר על נוראדרנלין.
• אטנט (אמפטמין): פועלת בשלושה מנגנונים במקביל – היא גם חוסמת ספיגה מחדש, גם מגבירה שחרור של נוירוטרנסמיטרים מהתא הפרא סינפטי וגם מעכבת את האנזים מונואמין אוקסידאז שמפרק אותם. היא משפיעה באופן משמעותי הן על מערכת הדופמין והן על מערכת הנוראדרנלין.

תופעות הלוואי של אטנט

כמו כל תרופה, אטנט עלולה לגרום לתופעות לוואי. רוב תופעות הלוואי הן קלות וחולפות, אך חשוב להכיר אותן ולדעת מתי יש לפנות לעזרה רפואית.

תופעות לוואי שכיחות וקלות

תופעות הלוואי השכיחות ביותר של אטנט הן:

• ירידה בתיאבון: זוהי אחת מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר, המופיעה אצל רוב המטופלים. התיאבון בדרך כלל יורד בשעות שבהן התרופה פעילה ומתאושש בערב.
• קשיי שינה: בגלל האופי הממריץ של התרופה, רבים חווים קושי להירדם אם התרופה עדיין פעילה בערב. זוהי סיבה עיקרית להמלצה לקחת את התרופה מוקדם ביום.
• יובש בפה: תחושת יובש בפה ובשפתיים היא תופעה נפוצה שניתן להקל עליה באמצעות שתייה מרובה.
• כאבי ראש: לרוב מופיעים בתחילת הטיפול או בשינויי מינון ונוטים להיעלם עם המשך השימוש.
• עצבנות או חרדה: חלק מהמטופלים חשים תחושת מתח או חרדה קלה, במיוחד בתחילת הטיפול או כאשר המינון גבוה מדי.

תופעות לוואי חמורות שדורשות התייחסות

מיעוט מהמטופלים עלול לחוות תופעות לוואי חמורות יותר שדורשות התייעצות מיידית עם הרופא:

• בעיות לב: כאבים בחזה, דפיקות לב חזקות או לא סדירות, קוצר נשימה או עלייה משמעותית בלחץ הדם.
• תסמינים נפשיים: הופעה של מחשבות שווא, הזיות, התקפי חרדה חמורים, דיכאון או תוקפנות יוצאת דופן.
• תנועות לא רצוניות: רעד חמור, עוויתות או תנועות לא רצוניות של הפנים או הגפיים.
• תגובה אלרגית: פריחה, גרד, נפיחות (במיוחד של הפנים, הלשון, או הגרון), סחרחורת חמורה או קשיי נשימה.
• בעיות בזרימת הדם: אצבעות ידיים או רגליים קרות, חיוורות, או כחולות, כאב באצבעות או פצעים שאינם מחלימים.

תופעות לוואי לטווח ארוך

מלבד תופעות הלוואי המיידיות, הינה כמה השפעות אפשריות של שימוש ממושך באטנט שחשוב לשים לב אליהן:

• השפעה על הגדילה: בילדים ומתבגרים, שימוש ממושך באטנט עלול להשפיע על קצב הגדילה (גובה ומשקל). במרבית המקרים ההשפעה היא זמנית, ו"פיצוי" גדילה מתרחש בתקופות הפסקה או לאחר הפסקת הטיפול.
• השפעות קרדיווסקולריות: שימוש ארוך טווח עלול להיות קשור לעלייה קבועה קלה בלחץ הדם ובקצב הלב. אפילו שלרוב השינויים אינם משמעותיים מבחינה קלינית, יש צורך במעקב רפואי קבוע.

אזהרות וסיכונים

למרות היעילות הקלינית של אטנט, ישנם מצבים רפואיים שבהם יש לנקוט משנה זהירות בשימוש בתרופה או אפילו להימנע ממנה לחלוטין:

• התמכרות ופוטנציאל שימוש לרעה: אטנט היא תרופה בעלת פוטנציאל להתמכרות ושימוש לרעה, מכיוון שהיא מכילה אמפטמינים שמשפיעים על מערכת התגמול במוח.
• בעיות לב וכלי דם: תרופות סטימולנטיות כמו אטנט עלולות להשפיע על מערכת הלב וכלי הדם. לפני תחילת הטיפול, חשוב לעבור בדיקה רפואית יסודית, במיוחד אם יש היסטוריה של בעיות לב, לחץ דם גבוה או גורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם. מטופלים עם מצבים כמו יתר לחץ דם לא מאוזן, מחלת לב איסכמית, הפרעות קצב לב, אי ספיקת לב או היסטוריה של התקף לב או שבץ צריכים להיבדק בקפידה לפני התחלת טיפול באטנט, וייתכן שהתרופה לא תתאים להם.

לסיכום

אטנט היא תרופה יעילה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז, המסייעת למיליוני אנשים ברחבי העולם. למרות היתרונות המשמעותיים שלה, ההחלטה לגבי טיפול תרופתי צריכה להתקבל בשיקול דעת תוך שקלול התועלת מול תופעות הלוואי האפשריות. חשוב לזכור שאטנט היא חלק מגישה טיפולית כוללת שמציעה גם התערבויות פסיכולוגיות, חינוכיות והתנהגותיות. כטיפול תחת פיקוח רפואי מתאים, אטנט יכולה לשפר את איכות החיים של המתמודדים עם הפרעות קשב.

המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, כדי לקבל את הטיפול המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא ו/או למומחה בלבד.